בש"פ 3782/08

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור שניתן על ההחלטה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים בבית המשפט. על פי חוק המעצרים, בית המשפט בוחן את קיומן של ראיות לכאורה נגד הנאשמים, את עילות מעצרם ואת היעדר חלופות הולמות למעצרם. במקרה דנן, די בראיות שהציגה המתלוננת, לרבות דברי עדים ואיומים מוקלטים מצד הנאשם, כדי לעמוד בדרישות הראייתיות. יש גם יסוד להאמין כי הנאשם מהווה סכנה למתלוננת, למרות חוות דעת של פסיכיאטר פרטי הקובעת את ההפך. הסתירות בהערכת הפסיכיאטר ובתסקיר שירות המבחן, לצד חוסר רצונה של המתלוננת להגיש תלונה בשל חשש, אינם גוברים על יתר השיקולים לטובת מעצר הנאשם. בית המשפט מכיר בקיומה של עילת מעצר ובסכנה הפוטנציאלית לשלומה הגופני והנפשי של המתלוננת אם הנאשם ישוחרר. זאת ועוד, חלופות המעצר המוצעות אינן ישימות, ומצבה של המתלוננת כי נאלצת לשהות במקלט בעוד הנאשם שוהה בביתה אינו רצוי. בהיעדר חלופות ראויות ובהתחשב בסכנה הנשקפת מהנאשם, פסק הדין מותיר על כנו את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים.