ע"א 3153-10-19

תקציר

השופט בחן ביסודיות את הראיות והטיעונים שהוצגו בערעור זה, והחליט לדחות אותו. ראשית, השופט ציין כי טענותיו של המערער נסובו במידה רבה סביב קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, שאינם עילה להתערבותה של ערכאת ערעור, בהיעדר נסיבות חריגות - דבר שהשופט לא מצא במקרה זה. לאחר מכן התייחס השופט לטענות הספציפיות שהעלה המערער. באשר להרחבת החזית, קבע השופט כי שתיים מטענות המערער אינן מהוות הרחבה בלתי מתקבלת על הדעת שכן הן אכן הועלו בכתב ההגנה. השופט דחה גם את טענת המערער כי תביעת המשיב הוגשה ללא סמכות, וקבע כי היא לא הועלתה בבית משפט קמא ומהווה הרחבה של חזית אסורה. השופטת בחנה היטב את הטענה כי המערערת פרעה את חובותיה כלפי המשיב, והתייחסה אליה כאל טענת הודאה והדחה המעבירה את נטל ההוכחה אל המערער. השופט הגיע למסקנה כי המערערת לא עמדה בנטל זה. לאחר מכן, בחן השופט את קבילות מחברותיו של המשיב, ומצא כי התנגדותו של המערער בעילה זו - כי הן לא הוגשו על ידי עורכן - הייתה צריכה לעלות בבית משפט קמא, וכי ממילא כרטיס המשיב הוכן באופן מהימן והוגש כדין. לבסוף, קבע השופט כי הימנעותו של המערער מזימון עדי מפתח ערערה את עמדתם ותמכה במסקנותיו של בית משפט קמא, אשר השופט לא ראה עילה להתערב בהן. משכך, דחתה השופטת את הערעור, אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא והורתה למערערת לשלם הוצאות ואגרות בסך 10,000 ₪, תוך שהיא מורה גם על ניכוי הפיקדון. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים, ביום 26.3.2020.