עק"פ 23899-08-19

תקציר

בית המשפט דחה ערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר, שהורה למערערת לשלם שכר טרחת עורך דין למשיב. הערעור התמקד בפרשנותו של סעיף 80(א) לחוק העונשין, שעניינו יכולתו של בית המשפט לפסוק הוצאות משפט לנאשם בעקבות זיכויו או ביטול כתב אישום. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בפסיקת הוצאות משפט, שכן התביעה נגד המשיב נדחתה על יסוד טענה מקדמית ולא על זיכוי. עם זאת, בית המשפט קבע כי הפסיקה הנוהגת מקנה לבית משפט קמא סמכות להטיל הוצאות הגנה על מתלונן, גם כאשר תלונה מתבטלת עקב קבלת טענה מקדמית. גישה זו, הסביר בית המשפט, רואה בהליך של קובלנה פלילית פרטית הליך של תביעה אזרחית ומבטיחה כי למתלוננים לא יינתן תמריץ להגיש תלונות סרק. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת בית משפט קמא לחייב את המערערת בתשלום הוצאות המשפט של המשיב הייתה כדין ודחה את הערעור. שני הצדדים הסכימו לקבל את פסק הדין בדואר, ובית המשפט החליט שלא להטיל על המערערת הוצאות נוספות בגין הליך הערעור.