ת"א 59668-05-24

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בע"א 59668-05-24, אייזנברג נ' הפועל אוסישקין ת"א (ע"ר) ואח', התייחס לבקשה שהגישו הנתבעים 1-4 (המבקשים) בבקשה מהתובע, שאול אייזנברג, להפקיד ערובה בסך 300,000 ₪ לכיסוי הוצאותיהם המשפטיות. ליבת הניתוח המשפטי נסובה סביב שיקול דעתו של בית המשפט להורות על ערובה כזו והעקרונות המנחים את החלטתה. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018:** תקנה זו מהווה את הבסיס הסטטוטורי לסמכותו של בית המשפט להורות לתובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבע. תקנה 157(א) קובעת כי בית המשפט *רשאי* להורות על מתן ערבות אם הוא רואה בכך צורך, ו-157(ב) מציין כי אי מתן הערבות מביא למחיקת כתב התביעה. * **תכלית כפולה של ערבויות:** הפסיקה, כפי שצוטטה ברע"א 1875/21 שחם נ' מס הכנסה, קובעת שתי תכליות עיקריות לדרישת ערבות: * **הבטחת תשלום הוצאות:** כדי להבטיח את יכולתו של הנתבע לקבל הוצאות משפט אם יזכו בהתדיינות המשפטית. * **מניעת ניצול לרעה של גישה לבית המשפט:** כדי להרתיע מהגשת תביעות קלות דעת או חוסר תום לב. * **איזון זכויות יסוד:** החלטת בית המשפט בבקשת ערבות מחייבת איזון זהיר בין זכותו של הנתבע להבטיח את הוצאותיו לבין זכותו הבסיסית של התובע לגישה לערכאות. איזון זה מושג על ידי התחשבות בגורמים שונים, כולל: * סיכויי הצלחת התביעה. * מורכבות ההליך. * מצבה הכלכלי של התובעת. * עיתוי הבקשה ביחס לשלב ההליכים. * התנהגותם ותום ליבם של הצדדים. * **חזקה נגד הזמנת ערבויות ליחיד:** בניגוד לחברות, בהן קיימת חזקה סטטוטורית (סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999) להזמנת ערבויות, ברירת המחדל עבור תובעים יחידים היא *לא* לדרוש ערבות. בית המשפט מפעיל סמכות זו רק במקרים חריגים (בית המשפט המחוזי בתל אביב, 25818-05-19 ר.ב. תנועה עם חוגי הנאה וסדנאות בע"מ נ' ברקוביץ'). * **עוני כגורם, לא כגורם מכריע:** בעוד שמצוקתו הכלכלית של התובע היא שיקול משמעותי, היא כשלעצמה אינה מהווה בסיס יחיד למתן ערבות. על בית המשפט להימנע מפעולות שימנעו למעשה מהתובע להמשיך בתביעותיו בשל חוסר יכולתו לשלם. טענה זו מקבלת חיזוק מתקדימים כגון רע"א 3601/04 נחון נ. מדינת ישראל ורע"א 6353-12 אברהם נ' יגרמן ואחרים. העובדה שתובע עשוי להשיג מימון חיצוני לאגרות בית משפט אינה מתורגמת אוטומטית ליכולת לממן ערבות משמעותית. * **שלב ההליכים וזהירות:** בית המשפט נוקט "זהירות יתרה" בבואו לדון בבקשות לערבות בשלבים המוקדמים של ההתדיינות המשפטית, כפי שהודגש ברע"א 2142/13 שווהדי נעמת נ' כרמין. זהירות זו נובעת מהצורך לאפשר ניסוח והערכה נכונה של תביעות לגופן לפני שהן עלולות לעכב אותן בהתחייבויות כספיות. **יישום למקרה:** במקרה ספציפי זה, בית המשפט דחה את בקשת המבקשים לחייב את התובע בהפקדת ערובה. ההחלטה התבססה על הניתוח הבא: * **מצבו הכלכלי של התובע:** בית המשפט הכיר בנסיבותיו הכלכליות והבריאותיות הקשות של התובע, וציין את הליכי חדלות הפירעון שלו בעבר ואת הפטור החלקי מאגרת בית המשפט. בעוד שמצב זה עורר חששות אצל הנתבעים לגבי החזר העלויות הפוטנציאליות, בית המשפט הכיר בכך שהטלת ערבות עלולה למעשה למנוע מהתובע להמשיך בתביעתו. * **סיכויי התביעה:** למרות ההכרה בכך שהתובע עומד בפני "מכשולים גבוהים" בהוכחת תביעתו, כולל בעיות עם מעמדו כצד להסכם ועיכובים פוטנציאליים בהגשת התביעה, בית המשפט מצא כי בשלב מוקדם זה, הוא אינו יכול לתייג באופן סופי את התביעה כבעלת "סיכויים קלושים" או "קלת דעת". פרשנות לשון ההסכם וטענות התובע דרשו בחינה נוספת על ידי ההרכב הדיוני. * **תום לב והתנהגות:** בית המשפט ציין כי הצדדים הגיעו להסכמות במהלך הדיון בסעד הביניים, מה שמצביע על רמת מעורבות והיעדר דחייה על הסף של טענות התובע באותו שלב. * **מבחן הנסיבות החריגות:** בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי הנסיבות אינן עומדות ברף של "מקרה חריג" שבו יש הצדקה למתן ערובה. העיקרון של הבטחת גישה לצדק ליחידים, גם לבעלי אמצעים מוגבלים, הכביד מאוד על הבקשה. **חידוש משפטי:** למרות שאינה מציגה מושג משפטי חדש, ההחלטה מחזקת את הגישה השיפוטית הממוסדת לבקשות ערבות. הוא חוזר ומדגיש את האיזון הזהיר הנדרש בין הגנה על נאשמים לבין שמירה על זכות הגישה הבסיסית לבתי משפט, במיוחד עבור יחידים. הדגש של בית המשפט על סטנדרט "הנסיבות החריגות" וסירובו להעניש את העוני על ידי דרישת ערובה, גם כאשר התביעות מתמודדות עם אתגרים משמעותיים, מדגיש את המחויבות להוגנות פרוצדורלית. ההחלטה גם מדגישה במשתמע את החשיבות של בחינת הגופים המהותיים של תביעה, מורכבת ככל שתהיה, לפני הטלת חסמים פיננסיים, במיוחד בתחילת ההתדיינות המשפטית.