ת"א 1162-04-07

תקציר

רשות הפיתוח הגישה בקשה לדחייה על הסף של טענות המשיבים בדבר רכישת מקרקעין לפי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953, בטענה כי לבית המשפט העליון סמכות בלעדית לדון בתביעות אלה. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי לבית המשפט סמכות לדון בטענותיהם כנגד תעודת השרים המאשרת את הרכישה, שכן הן מהוות התקפה עקיפה על חוקיות התעודה ותוקפה. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט היתה, אפוא, האם יש לו סמכות לדון בעניין, ובפרט, האם מותרת פגיעה עקיפה בתעודה. בית המשפט קבע, כי הנחת היסוד המשפטית של המשיבים נכונה, שכן לבית המשפט נתונה סמכות לדון בעניין הנלווה למחלוקת העיקרית, אך תוצאתו של דיון כזה תהיה חסרת תוחלת. זאת, משום שהפסיקה קבעה באופן עקבי כי תעודת השרים היא ראיה חותכת, ולא ניתן לתקוף אותה, לא במישרין ולא בעקיפין. הבעלות במקרקעין הועברה אוטומטית לרשות הפיתוח עם מתן התעודה, וטענות המשיבים, שהועלו עשרות שנים לאחר מעשה, לא הותירו כל אפשרות מעשית להשיג תוצאה אחרת. עוד ציין בית המשפט כי טענות המשיבים, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין, זהות במהותן, וכי מדובר בתעודה ראייתית העומדת בפני עצמה, שאינה דורשת כל הוכחה נוספת או חקירה נגדית. בהתאם לכך, הורה בית המשפט לפקיד ההסדר לרשום את הקרקע המדוברת על שם רשות הפיתוח.