ת"צ 29520-03-13

תקציר

השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט בהליך זה הייתה האם הדו"ח הוולונטרי המיידי (הודעת ההבטחה) שפרסמה החברה ביום 7.3.2013 נועד להטעות את המשקיע הסביר. המבקשת ביקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד החברה בשם רוכשי אגרות החוב של החברה מיום 10.3.2013 ועד ליום 12.3.2013, מועד הדיווח, בשל אי דיווח החברה על מצוקתה הכלכלית לפני יום 12.3.2013. המבקש טען כי הודעת ההרגעה כללה פרט מטעה משום שלא גילתה את מצבה הפיננסי האמיתי של החברה. בית המשפט מצא כי המבקשת צמצמה כראוי את הקבוצה המיוצגת וכי השאלה המרכזית היא האם הודעת ההרגעה הטעתה משקיעים סבירים. בית המשפט קבע כי המבקשת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בשלב האישור וקבעה אפשרות סבירה כי התובענה הייצוגית תקבע כי הודעת ההרגעה כללה פרט מטעה. בית המשפט מצא כי ההודעה הייתה חלקית ולא מדויקת, ולכן ייתכן שהטעתה משקיעים סבירים. בנוסף, קבע בית המשפט כי המבקשת הוכיחה קיומו של נזק שנגרם מהפרט המטעה, וקבע כי קיימת אפשרות סבירה לקשר סיבתי בין ההודעה לבין רכישת אגרות החוב של החברה על ידי המבקש. בית המשפט בחן גם האם המשיבים התרשלו ומצא כי המבקש הרים את הנטל להוכיח אחריות לכאורה. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת המבקש כי המשיבים ביצעו מעשי מרמה. לבסוף, קבע בית המשפט כי הבקשה לאישור מקיימת את כל התנאים להגשת תובענה ייצוגית לפי חוק התובענות הייצוגיות. בעקבות זאת אישר בית המשפט את התביעה הייצוגית נגד הדירקטורים והמנהלים של החברה, והגדיר את הקבוצה המיוצגת כרוכשת אגרות החוב של החברה החל מיום 10.3.2013 ועד ליום 12.3.2013. ההחלטה פירטה גם את עילות התביעה, מינתה את התובע המייצג ואת בא כוחם, קבעה מועדים להמשך ההליכים והורתה למשיבים לשאת בשכר טרחת בא כוח המבקש בגין בקשת האישור.