ת"א 41657-04-23

תקציר

התובעים, שהם בעלי הדירות, תבעו את הנתבע, שהוא דייר מוגן, לפינוי מנכס עסקי. אין חולק כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות בכך שלא שילמה דמי שכירות במשך תקופה ממושכת. השאלה היחידה שנבחנה הייתה האם הנתבע זכאי לסעד מן היושר. בית המשפט מצא כי הפרת הסכם השכירות על ידי הנתבע הייתה חמורה וממושכת, שכן הוא נמנע באופן עקבי מתשלום דמי שכירות, וכתוצאה מכך נוצר חוב משמעותי. בנוסף, הוא לא הוכיח כוונה אמיתית לפרוע את החוב. בית המשפט שקל גם את מהות הנכס, את הנזק שנגרם לתובעים ואת התנהלות הנתבע, וקבע כי הסכים בעבר לפנות את הנכס אם לא ישלם את דמי השכירות. באיזון האינטרסים של שני הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין להעניק סעד מן היושר לנתבע, ותביעת התובעים לפינוי מוצדקת. כמו כן, בית המשפט הורה לנתבעת לפנות את הנכס עד למועד נקוב ופסק לתובעים הוצאות בסך 15,000 ₪.