ע"פ 6790/18

תקציר

הערעור הוא על תיק מרמה והפרת אמונים נגד עובד בנק ששימש גם כחבר ועד העובדים של הבנק. העובד הורשע במרמה והפרת אמונים כלפי התאגיד בבית המשפט המחוזי. תפקידו של העובד בוועדה היה לנהל משא ומתן עם ספקים שנתנו שירותים לעובדי הבנק ולבחון את ההצעות לרכישת פוליסות ביטוח לעובדים. העובד היה אחראי גם ליצירת קשר עם ספקים אלה. במסגרת תפקידו ניהל העובד עסקה פרטית עם אחד הספקים, שהיה במקרה נותן השירות העיקרי לעובדי הבנק. לעובד היה חוב קודם בחברת ביטוח, והספק הסכים לפרוע אותו במסגרת העסקה. בית המשפט המחוזי הרשיע את העובד במרמה ובהפרת אמונים, והוא ערער על ההחלטה. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט ד' מינץ ואליה הצטרף השופט נ' הנדל, קיבלה את הערעור וזיכתה את העובד מאשמת מרמה והפרת אמונים. השופט מינץ טען כי מעשיו של העובד לא חצו את סף האחריות הפלילית. העובד אמנם היה במצב של ניגוד עניינים, אך היה זה בין האינטרס האישי שלו לבין האינטרס של עובדי הבנק ולא של הבנק עצמו. מעמדו של העובד בבנק לא היה בכיר דיו, ומעשיו לא היו משמעותיים דיים כדי להשפיע על פעילות התאגיד או לפגוע בו. כמו כן, מעשיו של העובד לא גרמו נזק כלשהו לתאגיד ולא פגעו באמון הציבור בו. לפיכך, התנהלותו של העובד, אף שאינה תקינה, לא עלתה כדי עבירה פלילית. השופט י' קרא כתב חוות דעת חולקת, וטען כי מעשיו של העובד אכן עולים כדי עבירה פלילית. הוא הדגיש כי ניגוד העניינים של העובד אינו רק בין האינטרס האישי שלו לבין האינטרס של העובדים, אלא גם בין האינטרס שלו לבין האינטרס של הבנק. כוחו והשפעתו של העובד נבעו מהתאגיד, וכל ניצול לרעה של כוח זה יפגע בתאגיד עצמו. עוד צוין בהתנגדות כי ניגוד העניינים של העובד הוא משמעותי ובעל פוטנציאל לפגוע בתאגיד. זאת ועוד, די היה במודעות לעובדות הפיזיות שיצרו את ניגוד העניינים לצורך היסוד הנפשי הנדרש לעבירה, ולא היה צורך להוכיח כי העובד ידע שמעשיו מהווים הפרת אמונים. בסופו של דבר, החלטת הרוב זיכתה את העובד מאשמת מרמה והפרת אמונים, תוך הדגשת הצורך להבחין בין מצבים של ניגוד עניינים לבין מצבים שחוצים את הרף הפלילי.