בד"א 50/19

תקציר

עורך דין הורשע בהפרת מספר כללי התנהגות אתיים לעורכי דין, לרבות התנהגות בלתי הולמת, פגיעה בכבוד המקצוע וחוסר כבוד לצד השני ולבית המשפט. ההרשעה התבססה על שורה של התבטאויות חריגות שהשמיע הפרקליט במהלך הליך אזרחי, לרבות האשמות בשחיתות והטיה נגד השופטים, שנחשבו פוגעניות, ציניות ומשפילות. עורך הדין ערער על ההרשעה וטען כי דבריו היו מוצדקים שכן נאמרו בתגובה לעבירות פליליות שביצע בית המשפט, אך הערעור נדחה מאחר שהטענות לא היו נתמכות והשפה בה נעשה שימוש הייתה בלתי הולמת ולא מכובדת. בנוסף, ערער עורך הדין על גזר הדין, שכלל השעיה של עשר שנים מעיסוק בעריכת דין. ערכאת הערעור קיבלה חלקית את הערעור על גזר הדין, וקיצרה את תקופת ההשעיה לשישים חודשים משני שיקולים: טעות בגזר הדין של בית משפט קמא וגילו של עורך הדין. בית המשפט החליט בדעת רוב כי ההשעיה בת עשר השנים שהוטלה על ידי בית המשפט קמא התבססה על אי הבנה של בקשת התביעה, שביקשה השעיה של חמש שנים, וגילו של עורך הדין העומד על קרוב ל-74 שנים, מה שלמעשה ישים קץ לקריירה שלו. פסק הדין הדגיש את חובתו של עורך הדין לשמור על כבוד המקצוע ואת חובתם של עורכי הדין להשתמש בשפה מנומסת כלפי בית המשפט ועמיתיהם. האופי הקיצוני של התבטאויותיו של עורך הדין, לרבות כלפי בית המשפט, לא היה מוגן על ידי הוראות חוק כלשהן, והתנהגות כזו נחשבה פסולה. עם זאת, בית המשפט בחר שלא להוציא את עורך הדין לצמיתות מלשכת עורכי הדין, תוך הפגנת הקלה במקרה זה. בפסק הדין הובהר כי תקופת ההשעיה החלה ביום מתן גזר הדין, בניגוד לטענת עורך הדין כי היה עליה להתחיל במועד אחר. ככלל, הערעור נדחה ברובו, והעונש המופחת נתפס כצעד מקל.