דנ"א 105/23

תקציר

בפסק דין זה נדחתה הבקשה לדיון נוסף לאחר שקילה מדוקדקת הן של פסק הדין והן של טענות הצדדים. ההחלטה על קיום דיון נוסף שמורה לתיקים שבהם יש פסקי דין חדשים הסותרים החלטות קודמות של בית המשפט העליון או לתיקים בעלי חשיבות משמעותית, שלא נמצאו רלוונטיים כאן. המבקש טען כי נקבעו שלושה פסקי דין חדשים, אך אלה לא התקבלו. ראשית, טען המבקש כי פסק דין חד-צדדי מעדיף את הזכות לשם טוב על פני חופש הביטוי, אך הדבר נתפס כסוגיה ערעורית ולא כפסק דין חדש. שנית, ביחס ללשון הרע כעוולה נמשכת והשפעתה על תקופת ההתיישנות, ההרכב החזיק בדעות שונות אך ללא כלל חדש ומוחלט. בעוד השופט שטיין טען כי לשון הרע נמשכת כל עוד היא נשארת במרחב הציבורי, שופטים אחרים הביעו דעות שונות, והצביעו על הצורך בהכרעה עתידית בעניין זה. לבסוף, טען המבקש כי האחריות לפרסום מחדש ללא הסכמת המו"ל המקורי הוטלה שלא כדין. השופט שטיין הטיל את האחריות על המבקש, שכן הם לא עשו כל מאמץ להסיר את התוכן המכפיש, ואילו השופט מינץ הדגיש את היעדר הטענות הרלוונטיות בערעור. בסך הכל, בית המשפט קבע כי לא ניתנו החלטות חדשות משמעותיות המצדיקות דיון נוסף. משכך, הבקשה נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות משפט של המשיב בסך 20,000 ₪.