ת"פ 385/98

תקציר

הנאשמים ביקשו עיון בחומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. החומרים חולקו לשתי קטגוריות: קלטות ותמלילי האזנות סתר, וחומרי חקירה שהושחרו על ידי מצ"ח. התביעה הסכימה לספק לנאשמים גישה לחומרים שהושחרו עד 24 ביולי 2001, בתנאי שיוכלו לעיין בהם תחילה כדי לשמור על סודיותם. השופט הורה לתביעה לעשות כן, ונתן להם אפשרות לבקש דחייה אם יתעוררו בעיות של סודיות. הקטגוריה השנייה של חומרים, מסמכי האזנות סתר, לא נחשבו ל"חומרי חקירה" לפי סעיף 74, שכן הם לא היו בידי רשות ההגבלים העסקיים – הרשות החוקרת בתיק הנוכחי – ולא היו קשורים לאישומים. הנאשמים לא הוכיחו את הרלוונטיות שלהם למשפט הנוכחי, ונמצאו עקיפים ושוליים. זאת ועוד, הנאשמים לא סתרו את טענת התביעה כי חומרים אלה אינם חומרי חקירה. עוד ציינה השופטת כי הנאשמים לא מיהרו לבקש חומרים אלה, למרות שהיו מודעים לחומרי החקירה של מצ"ח. השופט קבע כי האיחור במסירת החומרים, חוסר הרלוונטיות לאישומים הנוכחיים ואי ביסוס בסיס סביר לבקשתם, הביאו לכך שאין צורך לחשוף את החומרים. השופט הוסיף כי אם יתגלו חומרי חקירה רלוונטיים נוספים בהמשך המשפט, יוכלו הנאשמים לבקש תשאול נוסף של עדי התביעה. השופט התווה גם את נוהל הטיפול בבקשת הנאשמים להסיר חיסיון מחומרים מסוימים, וקבע דיון לשם כך. בקשות נוספות של הנאשמים, ובהן בקשה לזימון קצין משטרה צבאית ראשי ובקשה נוספת לביטול כתב האישום, יידונו במועד מאוחר יותר. לבסוף הורה השופט על תיקון הפרוטוקול כפי שביקשה התביעה.