בג"צ 3648/97

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט נדונו 28 עתירות בהשתתפות 31 זוגות, רובן בענייני נישואי תערובת בין אזרחים ישראלים לזרים שאינם יהודים. הסוגיות המרכזיות עסקו בשאלה האם בני זוג זרים זכאים לזכויות אזרחות מכוח חוק השבות והאזרחות, האם משרד הפנים יכול לחייב בני זוג זרים לעזוב את הארץ בזמן בדיקת אמיתות נישואיהם, ורישום נישואין אלה במרשם האוכלוסין. מבחינה היסטורית, משרד הפנים העניק לבני זוג לא-יהודים זכויות זהות לאלה של מהגרים יהודים, אך עמדה זו השתנתה בשנת 1995. בית המשפט דחה את טענת העותרים כי פרקטיקות מינהליות ארוכות שנים צריכות להשפיע על פרשנות המשפט, תוך שימת דגש על עצמאות שיפוטית בפרשנות החוק. בפסק הדין נקבע כי זרים שאינם יהודים אינם זכאים לזכויות המוקנות מכוח חוק השבות רק בשל נישואיהם לישראלי. עם זאת, יש לבחון את בקשותיהם בכל מקרה לגופו, עם נטל הוכחה גבוה יותר להוכחת נישואין אמיתיים אם בן הזוג הזר התגורר בעבר שלא כדין. בית המשפט מתח ביקורת על מדיניות המשרד, המחייבת בני זוג זרים לעזוב את ישראל בתקופת השומה, כבלתי מידתית ומבוטלת, אך התיר חריגים שבהם הנישואין נראים פיקטיביים בעליל. ההחלטה מחייבת את המשרד לנסח הנחיות ברורות ונגישות לציבור לבחינת מקרים כאלה. לפיכך, בית המשפט קיבל חלקית את העתירות ופסק על שיפורים בהנחיה הפרוצדורלית, תוך שימת דגש על גישה מאוזנת של כיבוד זכויות דמוקרטיות ויעילות מינהלית.