ע"א 3681/05

תקציר

פסק הדין דוחה את שני הערעורים שהוגשו ביחס למחלוקת על מימוש אופציית PUT, ומורה למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 30,000 ₪. המחלוקת התגלעה בין המערערת לבין המשיב על דרישת המערערת לממש את זכותה על פי הסכם משנת 1998 למכור את מניותיה בחזרה למשיב. ההסכם הקנה למערערת את הזכות לדרוש מהמשיבה לרכוש את אחזקותיה במניות יופיטר לפי אחת משתי חלופות, לפי בחירת המערערת; או על בסיס אחוז הבעלות המיוצג על ידי המניות במניות אופיר, המחושב על פי המחיר הממוצע של מניות אופיר בבורסה לניירות ערך בתל אביב במהלך 90 ימי המסחר האחרונים, או על בסיס הערך הכלכלי של יופיטר כפי שהוערך על ידי רואה חשבון. המערערת דרשה תחילה את מימוש אופציית ה-PUT בהתאם לחלופה הראשונה, תוך קביעת סכום תמורה קבוע למניה. המשיבה נענתה לדרישה זו וקבעה את התמורה שתשלם. עם זאת, בהמשך שלחה המערערת דרישה נוספת, הפעם תוך התייחסות לדרישה הקודמת וציון מחיר חדש גבוה יותר למניה, בהתבסס על המחיר שהוצע בהצעת הרכש של המשיב לבעלי המניות מהציבור באופיר. בית משפט קמא מצא לטובת המשיב, בקובעו כי דרישות המערערת היו לממש את האופציה לפי החלופה הראשונה כפי שנקבעה בהסכם, וכי המערערת לא בחרה במסלול הערכת השווי שנקבע בחלופה השנייה. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי יש לראות בדרישתה השנייה חזרה בה מהראשונה, וכי יש לאפשר לה לממש את אופציית ה-PUT במחיר הגבוה יותר אליו התייחסה הדרישה השנייה. בית המשפט דחה את הערעור, בקובעו כי מהתכתבויות של המערערת עצמה עולה בבירור כי דרישתה הראשונית הייתה לממש את האופציה לפי החלופה הראשונה של ההסכם. הדרישה השנייה, אף שהתייחסה לראשונה, לא היוותה נסיגה מהדרישה הראשונה, ואף לא ניתן היה לשקול את המחיר הרצוי של המערערת על פי תנאי ההסכם. זאת ועוד, המשיב העמיד לרשות המערערת את התמורה בגין המניות בהתאם לדרישות, ועל כן סירובה של המערערת להשלים את העסקה לא זיכה אותה בריבית פיגורים כלשהי כפי שנקבע בהסכם.