ת"א 33552-10-20

תקציר

התובע, מר ראול אלאלוף שחאדה, הגיש תביעה כספית בגין נזקים שנבעו מצו ירושה שהוצא במרמה. הצו, שהתקבל על ידי דודה של התובעת בשנת 1992, השמיט את קיומה של התובעת והכריז על הדוד כיורש היחיד של אביה המנוח של התובעת. התובע טען כי הצו הוביל למעילה בירושתו, לרבות מקרקעין, כלי רכב וכספי ביטוח. הנתבעים, לרבות עזבונותיהם של הדוד והדודה, ילדיהם ומדינת ישראל, ביקשו לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התביעה אכן התיישנה. העובדות הקריטיות המהוות את עילת התביעה אירעו בשנת 1992, והתובע היה מודע להן לא יאוחר משנת 2009. למרות מאסרו לסירוגין של התובע עד שנת 2011 ומצבו הנפשי, הוא לא הביא ראיות התומכות בחריג להתיישנות. בנוסף, ציין השופט כי יש לדחות את התביעה לגופה, שכן התובע לא הצליח להוכיח את הנזקים הנטענים בתביעה. התובע לא הביא ראיות מספיקות לשווי הירושה או לאובדן התמיכה והשירותים הנתבעים. השופט הכיר ברשלנות המדינה בבחינת הבקשה לצו ירושה, אך קבע כי בדיקה סבירה הייתה מגלה את קיומו של התובע. עם זאת, כל צד חויב לשאת בהוצאותיו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 12.4.2024 ונחתם על ידי השופטת.