ת"א 11963-06-24

תקציר

בפסק דין כספי מורכב זה החליט בית המשפט לבטל את מרבית העיקולים שהוטלו על נכסי הנתבעים. התובעת, חברת מימון, ביקשה את העיקולים להבטחת פירעון הלוואה שניתנה לנתבעת פרימיום לצורך רכישת מקרקעין. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובע לא הוכיח כי העיקולים נחוצים להבטחת החזר ההלוואה. ההחלטה התבססה על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, התובע לא הצליח להראות כי שווי הנכס המשועבד כבטוחה להלוואה אינו מספיק לכיסוי החוב, למרות ששווי הנכס גבוה מהחוב על פי שומה שהייתה בידי התובע. שנית, התובעת פעלה בחוסר תום לב בכך שהציגה בפני בית המשפט מידע מטעה, בטענה כי גילתה לאחרונה כי הנכס תפוס על ידי פולשים וכי נודע לה על עסקאות מסוימות הקשורות בנכס רק לאחר מתן ההלוואה. השופט מצא כי התובע היה מודע לעובדות אלה בעת מתן ההלוואה. בנוסף, התנהלות הנתבעים הייתה אף היא מוטלת בספק, שכן הם לא עמדו בתנאים מסוימים בנוגע להחזר ההלוואה ונעדרו שקיפות בהתנהלותם מול התובעת. עם זאת, השופטת החליטה להותיר את העיקול על הכספים המגיעים לנתבעים ממוכר הנכס, שכן כספים אלה היו אמורים לשמש לפירעון ההלוואה. השופטת אף הורתה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעים, תוך רמיזה כי העיקולים הראשוניים לא היו מוצדקים, וקבעה את הסכום על 7,500 ₪ שישולם על ידי התובעת לשתי קבוצות הנתבעים (1-4 ו-5-6). החלטה זו התקבלה על ידי הרשם, תוך הדגשה כי הצדדים לא נכחו, ופסק הדין ניתן במועד הנקוב.