ס"ע 20822-04-10

תקציר

התיק סובב סביב נציגת לקוחות מפוטרת, התובעת, שהאשימה את מעסיקתה לשעבר, פלאפון, ואת מנהלה, אלעד, בהוצאת דיבתה לאחר פיטוריה. התובעת טענה כי אלע"ד סיפרה לעובדים אחרים כי פוטרה בשל איכות עבודה ירודה, חוסר כבוד לתפקיד והתעמרות בלקוחות, וכן טענה כי הפיץ עליה דברי שקר מכוונים. בתוך כך, הנתבעים הצדיקו את פיטורי התובעת בשל עיכובים מרובים, חיסורים, חוסר כבוד בעבודה וחוסר נאמנות. לטענתם, כל אמירה של עמותת אלע"ד היא אמת, משרתת אינטרס ציבורי ונופלת בגדר ההגנות של סעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע. בית הדין, שצידד בנתבעים, מצא כי היעדרויותיה התכופות של התובעת וחוסר תיאום יצרו מהומה בקרב העובדים, והצדיקו את הסבריה של אלע"ד. הסברים אלה, אף שהיו בוטים, נועדו להרגיע את הרוחות ולהשיב את הסדר על כנו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי לנתבעים הגנות תקפות לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק, שכן דבריו של אלעד היו אמת ונאמרו בתפקידו כממונה על התובעת. בנוסף, הם שירתו את המטרה הלגיטימית של שמירה על משמעת עבודה והיו כרוכים בהיקף פרסום מצומצם. משכך, דחה בית המשפט את תביעת הפיצויים והורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.