פ"א 14687-04-11

תקציר

בפסק דין זה גזרה כבוד השופטת ברסלר-גונן תחילה על שני מערערים לשלם קנס בסך 110,000 שקלים חדשים כל אחד, או 220 ימי מאסר, בגין עבירות הקשורות לבנייה ושימוש בשישה בתי הארחה, גדר ומבנים אחרים ללא היתר במושב עין הבשור. המערערים טענו להקלה בעונשם מכמה טעמים, ובהם העידוד שקיבלו מרשויות השלטון המקדמות פרויקטים תיירותיים, נסיבותיהם האישיות והשלב המתקדם של ההיערכות להכשרת המבנים. המשיב, לעומת זאת, עתר לקנס גבוה יותר ולצווי הריסה. בית משפט קמא שקל את טענות הצדדים והטיל את הקנס האמור, מה שהוביל את המערערים לערער על הסכום. השופטת ברסלר-גונן התייחסה בהתייחסותה לחומרת הבנייה ללא היתר, להיקף הבנייה ולמשך העבירות ולתכליתן. כן הביאו בחשבון את ניסיונותיהם של המערערים להכשיר את המבנים, התנהלותם בעבר ומצבם הבריאותי והכלכלי. בית המשפט אמנם הכיר בטענות המערערים, אך בסופו של דבר הטיל קנס ולא חרג מהעונשים המרביים הקבועים בחוק. לאחר שעיין בערעור, הסכים בית המשפט עם בא-כוח המערערים כי הקנס שהטיל בית משפט קמא לא ראה די הצורך במערערים יחידה כלכלית אחת. כתוצאה מכך, סך העיצום הכספי היה, למעשה, עונש כפול. לפיכך פסק בית המשפט להפחית את הקנס לכל מערער ל-75,000 ש"ח, בסך כולל של 150,000 ש"ח, תוך שמירה על יתרת הוראות עונשו של בית משפט קמא. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 26.6.11.