ת"א 41321-07-17

תקציר

המקרה סובב סביב אדם שמת בזמן שטופל בבית חולים. התובעים, אלמנתו וילדיו, טענו לרשלנות רפואית, וטענו כי המנוח היה צריך להיות מחובר למוניטור לב ברציפות אך לא היה כזה, מה שהוביל למותו. הנתבעת, מדינת ישראל - משרד הבריאות, טענה כי המנוח אכן היה מחובר למוניטור ואף ניתק את עצמו בשלב מסוים. השאלה המרכזית הייתה האם המנוח היה מחובר למוניטור ואם היעדר תיעוד של קשר זה היווה נזק ראייתי. השופט פסק לטובת התובעים, וקבע כי הנתבע לא הצליח להוכיח כי המנוח היה מחובר למוניטור. נקבע כי אי שמירת טבלאות המוניטור על ידי בית החולים – דבר שיכול היה להבהיר את המצב – מהווה רשלנות וגרימת נזק ראייתי. כתוצאה מכך, נטל ההוכחה עבר לנתבע. עדויות העדים מטעם התובעים והנתבע היו חלוקות בשאלה האם המנוח היה קשור. השופט מצא את עדי התביעה אמינים יותר, במיוחד לאור העובדה שהנתבע לא זימן עדי מפתח מסוימים להעיד. בנוסף, ציינה השופטת כי היעדר טבלאות מוניטור ברשומה הרפואית מהווה הפרת חובות משפטיות, וגורמת לנזק ראייתי לטובת התובעים. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה והתרשלה בטיפול במנוח. לתובעים נפסקו פיצויים בסך 3,298,094 ₪, אשר הופחתו בסכום קצבת השאירים מהמוסד לביטוח לאומי, וכתוצאה מכך נקבע להם סכום פסק דין סופי בסך 2,335,224 ₪. סכום זה כלל פיצוי בגין אובדן הכנסה, כאב וסבל, הוצאות קבורה ושכר טרחת עורך דין. עוד נקבע בפסק הדין כי הוצאות המשפט של התובעים יכוסו על ידי הנתבעת.