בר"ע 1129/06

תקציר

פסק הדין סובב סביב תיק מורכב הנוגע לזכויות קניין, משכנתאות ודיני הוצאה לפועל. בתמצית, מדובר בהסכם מבוטל למכירת דירה, הלוואת משכנתא ומחלוקת על הזכות להחליף זכויות קנייניות ישירות. המבקשת, שמכרה את דירתה לבתה, מבקשת לערער על החלטת מנהל ההוצאה לפועל לפנות את דירתה. הבת נטלה הלוואה מהבנק המשיב למימון הרכישה, המובטחת במשכנתא על הדירה. עם זאת, הסכם המכר בוטל בשל אי עמידתה של הבת בתשלומים. לאחר מכן פדה הבנק את המשכנתא על הדירה, מתוך כוונה לרשום משכנתא ראשונה. לטענת המבקשת, תביעת הבנק לנכס אינה תקפה, שכן הוא פדה משכנתא שהוא עצמו יצר. בנוסף, היא טוענת כי לא ויתרה על זכותה לדיור חלופי, טענה שהבנק חולק עליה. מנהל ההוצאה לפועל פסק לטובת הבנק והוביל את המבקש להגיש בקשת ערעור. בית המשפט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור ואישר את פסק דינו של ראש ההוצאה לפועל. השופט הסכים עם עמדת הבנק, ופירש את החוקים הרלוונטיים באופן ליברלי כדי למנוע עשיית עושר ולא במשפט על חשבון הבנק. נמצא כי פדיון המשכנתא על ידי הבנק היה מתחייב מההסכמים ומהאינטרס הלגיטימי של כל הצדדים. יתר על כן, מלוא תמורת הרכישה שולמה, וטענת המבקש כי לא קיבל אותה נעדרת כל בסיס. עוד קבעה השופטת כי המבקשת ויתרה במשתמע על זכותה לדיור חלופי ומנועה מלהעלות טענה זו בשלב זה. המבקש חויב לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין. פסק דין מקיף זה דן בהרחבה בחוקים החלים ובאינטרסים של הצדדים, ובסופו של דבר העדיף את עמדת הבנק.