ב"ש 1096/83

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בשתי סוגיות מרכזיות הנוגעות לסדר הדין האזרחי. ראשית, באשר לתקנה 393 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963, הקובעת כי ערעור חייב לעמוד בהוראות ספציפיות או להסתכן בדחייה על ידי פקיד בית המשפט, קובע בית המשפט כי סירוב זה אינו סופי. מערער יכול לבקש החלטת שופט בעניין, שהיא הליך מינהלי ולא מהותי. משמעות הדבר היא כי שני הצדדים יכולים לטעון מחדש לגופו של הערעור במועד מאוחר יותר. שנית, בשאלה האם החלטתו של בית משפט מחוזי היא "פסק דין" או "החלטה אחרת", מוצא בית המשפט כי הבחנה זו היא פורמלית ולא מהותית. "פסק דין" הוא החלטה המסיימת את העבודה השיפוטית, ואילו "החלטה אחרת" משמעה פעולה שיפוטית נוספת. במקרה זה, החלטת בית המשפט המחוזי לדחות תביעה על הסף מהווה "פסק דין", עליו ניתן לערער ישירות לבית המשפט העליון ללא צורך באישור מראש. פסק הדין מבהיר את ההיבטים המנהליים של סדר הדין האזרחי ומחזק את זכות הערעור על החלטות מסוימות.