פש"ר 23206-12-22

תקציר

הערעור על דחיית תביעת חוב בהליך פשיטת רגל נדחה. בעל התפקיד שדחה את התביעה, המנהל המיוחד, מילא את תפקידו השיפוטי בהכרעה בתביעות חוב והיה בעל המומחיות ושיקול הדעת לעשות כן. המערערת, שטענה כי הלוותה כספים לחייב, לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתם, למרות שניתנה להם ההזדמנות לעשות כן על ידי המנהל המיוחד. הראיות שהציגה המערערת לא הספיקו להוכחת העברת הכספים על פי הסכמי ההלוואה, וכללו אי התאמות לגבי סכומים, מוטבים ותאריכים. הפרקטיקה הבינלאומית תומכת בחתימה על הסכם הלוואה טרם מתן הלוואה, דבר הסותר את טענת המערערת כי ההסכמים נחתמו לאחר העברת הכספים. זאת ועוד, טענות המערערים ונימוקיהם לאי ההתאמות חסרים אמינות ואינם פוטרים אותם מנטל ההוכחה. המנהל המיוחד פעל כראוי ואיפשר למערערים הזדמנות מספקת להשמיע את טענותיהם. ההחלטה לדחות את תביעת החוב הייתה מוצדקת, ובית המשפט לא מצא עילה להתערב, ובכך דחה את הערעור והורה למערערת לשלם הוצאות משפט.