עמ"ש 23464-10-09

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קובע כי המשיב, אישה שסירבה לתת גט לבעלה, התרשלה מאז פסק דינו של בית הדין הרבני מיום 22.3.2007. השופט קובע כי התנהלות המשיבה מהווה עוולת רשלנות כהגדרתה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, ומורה לה לשלם למערערת פיצוי בסך 120,830 ₪, שינוכו מחובו כלפיה. כמו כן מורה השופט למשיב לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪ עבור שתי הערכאות. בפסק הדין נקבע כי סירובו של המשיב להתגרש נבע ממניעים של סחיטה כספית, רצון לנצל את כוחה ונקמנות – כל אלה מהווים טעמים פסולים להחזקת בן זוגה כבן ערובה בנישואין. כמו כן, מדגישה השופטת כי לבני זוג חלה חובת זהירות מושגית זה כלפי זה וכי התנהלותה של המשיבה הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי המערער וגרמה לו נזק. השופטת מציינת כי למערער נגרם נזק נפשי ונגרמו לו חיובים כספיים בשל מצבו המשפחתי, שהם נזקים ברי פיצוי. באשר לגובה הפיצויים, השופטת מביאה בחשבון את משך התקופה בה שהה המערער בניסיון להתגרש, את העובדה שאינו מסוגל להינשא באופן דמוקרטי ואת החובות הכספיים המתמשכים כלפי המשיב. השופט מציע לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומורה למשיב לשלם את הפיצויים וההוצאות שפורטו.