ת"צ 53201-10-20

תקציר

המקרה עוסק בקבוצה של עובדות עזר בכמה חדרי ניתוח של בתי חולים, שטוענות שהן מקבלות שכר נמוך יותר מסניטרים גברים על ביצוע עבודה מקבילה. הם הגישו תביעה ייצוגית נגד בתי החולים בגין אפליה מגדרית בשכר, וביקשו פיצוי כספי וצו מניעה שיחייב את בתי החולים לשלם באופן שווה לעובדי עזר וסניטרים עבור ביצוע אותם ניתוחים. בית הדין האזורי לעבודה בנצרת אישר את התביעה הייצוגית, וקבע כי התובעים הוכיחו סיכויי הצלחה סבירים לגופו של עניין. בית המשפט קבע כי עובדי העזר והסניטרים ביצעו עבודות שוות ערך, שכן שני התפקידים דרשו מיומנויות, מאמץ ואחריות דומים, והיו בעלי אותה אינטנסיביות ורמות מתח. בנוסף, הסיווגים של בתי החולים עצמם תמכו בממצא זה. בית המשפט מצא גם ראיות לכאורה לפערי שכר בין שני התפקידים, כאשר סניטרים משתכרים באופן משמעותי יותר מעובדי עזר עבור אותם ניתוחים. בתי החולים לא הצליחו להצדיק פערים אלה, וטיעוניהם לגבי אופי העבודה והבדלי השעות לא היו משכנעים. באשר לעילת התביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות, קבע בית המשפט כי על המשיב להוכיח כי הפרשי השכר נבעו מאופי התפקידים, דבר שלא עשו בשלב זה. בית המשפט אישר את התביעה הייצוגית, ומצא אותה כדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך, למרות המורכבות הכרוכה בכך. הוא הגדיר את המעמד ככל עובדי העזר בחדרי הניתוח של בתי החולים שביצעו ניתוחי חירום וקיבלו שכר נמוך יותר מאשר סניטרים עבור ניתוחים אלה. כמו כן נקבעו התקופות הרלוונטיות לחוק שכר שווה ושוויון הזדמנויות עילות תביעה. בתי החולים חויבו לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, ועליהם להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. התובעים נדרשו לפרסם הודעה על התביעה הייצוגית שאושרה בעיתונים, המפרטת את ההחלטה ואת האפשרות לבטל את התביעה בתוך 45 יום.