ת"פ 1035/04

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני נאשמים; הנתבעת 1 היא חברת בנייה והנתבעת 2 היא מנהלה. שניהם הורשעו בשימוש בקרקע שלא למטרות שנקבעו בהיתר הבנייה שלהם. השופט פירט את העובדות שהובילו להרשעה, שסבבה סביב שיווק ומכירת דירות במגדל קונדוטאואר, שנבנה לדיור מוגן אך נמכר כיחידות מגורים. השופט הביע צער על השיהוי בהליכים, וציין כי הוא נבע בחלקו מעתירה מנהלית שהגיש נאשם 1. השופט הזכיר גם ניסיונות להגיע לפשרה בין הצדדים, שכשלו והובילו להכרעת הדין. הן התביעה והן ההגנה הציגו את טיעוניהן לגזר הדין. התביעה טענה לעונש חמור, בעוד ההגנה הדגישה את תרומתו החיובית של נאשם 2 לקהילה. השופט, שהעדיף את האינטרס הציבורי, קבע כי אנשים נורמטיביים אינם מבצעים פשעים וגזר על הנאשמים לשלם קנסות. השופט לא הטיל קנס לפי שווי טובת ההנאה שהופקה מהעבירה בשל היעדר ראיות מספיקות שהציגה התביעה לגבי שווי ההטבה. בנוסף, השופט לא הוציא צו להפסקת השימוש בקרקע בניגוד לתוכנית, שכן הבניין כבר אוכלס על ידי דיירים שרכשו את הדירות, והטלת צו כזה תפגע בזכויותיהם של צדדים שלישיים. השופט גם פסל קנס על עבירה מתמשכת מכיוון שלא הוכחו התאריכים הספציפיים של החריגה. בהתחשב במכלול הנסיבות, גזר השופט על נאשם 1 קנס בסך 52,200 ₪, ואילו על נאשם 2 הוטל קנס בסך 26,100 ₪ עם אפשרות חלופית של מאסר. כמו כן, שני הנאשמים נדרשו לשלם קנס המוערך בכ-286 אלף שקל כל אחד, מחולק לשלושה תשלומים, ולחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות דומות. על נאשם 2 נגזר גם מאסר על תנאי והוטל עליו לבצע עבודות שירות. השופטת הוציאה צו הפסקה והפסקה וצו התאמה בנוגע להיתר לדירות הבנייה של קונדוטאואר שעדיין בבעלות הנתבעים. לשני הנאשמים ניתנה זכות ערעור תוך 45 יום. ההחלטה ניתנה ביום 22.6.2008, ולמחרת הומצא לצדדים העתק בכתב מפסק הדין.