ע"ע 24709-02-12

תקציר

טענותיה של המערערת לפיטורים שלא כדין ולשימוע שלא כדין במהלך סיום העסקתה נבחנו ביסודיות על ידי בית הדין האזורי, שאף בחן את הראיות והגיע למסקנות מבוססות. בית הדין לערעורים מסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודוחה את טענות המערער, תוך שהוא מדגיש כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא. המערערת טענה כי טענתה בדבר הקשר בין פיטוריה לבין המשא ומתן על תמחור אינה הרחבה של התביעה, אך בית הדין חלק על כך, ומצא כי מדובר בניסיון להציג טענות חדשות שאינן קיימות בכתב התביעה. המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לחיסכון הכספי שהשיגה לכאורה, ובית המשפט קיבל את טענת המשיב כי החיסכון בעלויות אינו הגורם היחיד בהחלטות קבלת המטופלים. כן אישר בית המשפט את ממצאי בית המשפט המחוזי בדבר חוקיות הליך השימוע ומהימנות טענות המשיב כנגד התנהגותו ותפקודו של המערער. מאחר שהפיטורים היו כדין, נדחו תביעותיה של המערערת לפיצויים, לרבות עוגמת נפש. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב.