בד"מ 152/98

תקציר

הכרעת הדין מצאה את הנאשמת, סנגורית במקצועה, אשמה בכל האישומים בתלונה שהוגשה נגדה, למעט שני אישומים מינוריים. הסנגורית ייצגה לקוחה בדיון בו הביעה שוב ושוב זלזול במתלונן, עיוותה את שמו ופנתה אליו ואל בית המשפט באופן מעליב ופוגעני. היא שיבשה את הדיון בהתפרצויות, הפגינה תוקפנות וזלזול כלפי בית המשפט, ואף צעקה על החברים שנכחו במקום, תוך הפרעה למהלך התקין של ההליך השיפוטי. במהלך הפסקה בדיון, הטיח הסנגור במתלוננת עלבונות רבים, לרבות שפה פוגענית ומשפילה. בית המשפט מצא כי פעולות אלה הפרו מספר כללים של לשכת עורכי הדין וסעיפים בחוק לשכת עורכי הדין, לרבות אי שמירה על כבוד בית המשפט, התנהגות בלתי צודקת כלפי הצד השני ועיסוק בהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. כמו כן נקבע היסוד הנפשי של פזיזות במעשיו של הסנגור. למרות שמצא את הנאשמת אשמה, בית הדין הכיר בהיעדר הליכים משמעתיים קודמים נגדה וקיבל את התנצלותה כנה. העונש כלל ארבעה חודשי מאסר על תנאי, שלוש שנות מאסר על תנאי וקנס של 2,500 שקל שישולם ללשכת עורכי הדין. בית המשפט קיווה שפסק דין זה ירתיע את הסנגור מלחזור על התנהגות כזו והורה שלא לפרסם את גזר הדין בפומבי.