ע"א 275/87

תקציר

התיק סובב סביב תביעת גירושין וסמכות השיפוט של בתי המשפט השונים בטיפול בעניינים קשורים. המבקש, בעל, הגיש תביעת גירושין בבית דין רבני וכלל תביעת מזונות. כשבועיים לאחר מכן הגישה האישה, כמשיבה, תביעה נפרדת לבית המשפט המחוזי, בדרישה למזונות עבורה ועבור בנם. בית המשפט המחוזי קבע כי נתונה לו סמכות לדון בתביעת המזונות, והביא את הבעל לערער על החלטה זו. בית המשפט העליון, בפסק דינו, הבהיר את המבחן לקביעת כנותן של תביעות מחייבות בתביעות גירושין. בית המשפט קבע כי הרגע המכריע להערכת כנותן של תביעות מחייבות יחד הוא רגע הכריעה, כאשר ניתן לשקול גם התנהלות לאחר מכן. בית הדין מצא כי תביעת הגירושין של הבעל הייתה כנה, וכריכתו בנושא המזונות בתביעת הגירושין הייתה כנה. לפיכך, לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בלעדית בעניין המזונות, לפי חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין). עם זאת, בית המשפט העליון קבע גם כי לבית המשפט המחוזי שמורה סמכות לדון בתביעות למזונות ילדים, גם אם הן כרוכות בתביעת גירושין. לפיכך, בית המשפט המחוזי עדיין יכול לדון בתביעת האם למזונות בשם בנם. לסיכום, בית המשפט העליון קיבל את הערעור והפך את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת מזונות האישה, אך בית המשפט המחוזי יכול לדון בתביעת מזונות הילדים. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערערת, בסך 1,000 ₪, צמודות לחוק ולריבית מיום מתן פסק הדין.