עפ"ג 3300-02-14

תקציר

גזר הדין המדובר עוסק בערעור על עונש מאסר בפועל שנגזר על אישה שתקפה מורה. החלטת הרוב מפחיתה את עונש המאסר בפועל. במקום זאת, מוטלים 12 חודשי מאסר על תנאי ו-200 שעות עבודות שירות. רכיבי הענישה הנוספים בדמות פיצוי כספי ומאסר מותנה נותרו בתוקפם. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט י' צלקובניק, מכירה בחומרתה הקיצונית של העבירה, ומתארת את התקיפה כתקיפה רב-שלבית של מורה בזמן שהשיעורים היו בישיבה. עם זאת, השופט צלקובניק טוען כי ניתן להקל בעונש המאסר במקרה זה בשל נסיבותיו החריגות הספציפיות של המערער. נסיבות אלה כוללות את מצבה האישי הקשה של המערערת, את עניינה בשיקום, ואת ההשפעה העצומה שתהיה למאסר על בתה הקטינה, אותה היא מגדלת לבדה. זאת ועוד, השופט צלקובניק מציין כי מאמצי השיקום של המערער בעבר, אף שאינם מספיקים, אינם מצדיקים את שלילת האפשרות לשיקום עתידי. לפיכך, מציע השופט עונש מופחת של שישה חודשי מאסר לצד עונשים נוספים. השופט יואל עדן, בדעת מיעוט, סבור כי שיקול השיקום צריך לקבל קדימות על פני שיקולי ענישה אחרים, גם נוכח עבירה חמורה. עדן מדגיש את עקרון הענישה האישית, המחייב איזון זהיר בין גורמים שונים, לרבות חומרת העבירה, נסיבות ביצועה ונסיבותיו האישיות של הנאשם. במקרה דנן טוענת עדן כי חוויות חייה הטראומטיות של המערערת, נכויותיה והשלכותיה הרות הגורל של המאסר עליה ועל בתה, מצדיקים את ביטול רכיב המאסר בפועל. במקום זאת, עדן מציעה צו מבחן ומדגישה את הצורך לתת משקל אמיתי לשיקול השיקום. הנשיא י' אלון מיישר קו עם דעתו של השופט צלקובניק, ומדגיש את הקיטוב בין חומרת המעשה לבין מאפייניו של מבצע המעשה. אלון מסכם כי הכף נוטה לכיוון הטלת עונש מופחת של מאסר בפועל.