רע"א 8304/99

תקציר

עניינו של התיק בצ'ק מזויף שנפדה על ידי עובד החברה המשיבה, אשר הוביל למחלוקת על פירעון שווי השיק בין החברה לבין המבקש. המבקש, שפדה את השיק בתום לב והחזיר את מרבית הכסף לעובד, נוקה תחילה מכל אשמה על ידי בית משפט השלום. עם זאת, החברה המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי בטענה כי המבקשת ביצעה גניבה ועליה להשיב את מלוא הסכום. בית המשפט המחוזי הסכים עם המשיב. אולם בית המשפט העליון, בפסק דין שכתב השופט אנגלרד, חלק על מסקנתו של בית המשפט המחוזי בטענת הגניבה, וקבע כי הצ'ק המזויף והכספים שהתקבלו אינם מהווים מטלטלין כנדרש לגניבה על פי הדין הישראלי. תחת זאת, קבע בית המשפט העליון כי יש לבחון את חבותו של המבקש לפי דיני עשיית עושר. בית המשפט קבע כי המבקש יכול לנכות עמלה סבירה מהסכום שיש להחזיר, ו?? את פירעון האגרה לגמרי, שכן לא יהיה זה צודק לאלץ אותו לוותר עליה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את זכותה של המשיבה להתחקות אחר הכספים, שכן אין לה כל בסיס בדין או בהון. לבסוף, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של המבקש, הפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר על כנו את החלטת בית משפט השלום, והורה למשיב לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.