ת"א 13804-01-13

תקציר

פסק הדין מקבל את הבקשה לעכב את ההליכים בשל קיומה של תניית בוררות בהחלטות אסיפת הקיבוץ. זאת, בהתבסס על סעיף 5 לחוק הבוררות, הקובע כי אם הוגשה לבית המשפט תובענה בסכסוך שהוסכם להגישה לבוררות, ואם צד להסכם הבוררות מבקש לעכב את ההליך, יעכב בית המשפט את ההליכים. השופט קבע כי המשיבים, שהם יורשיו של חבר קיבוץ שנפטר, מחויבים לסעיפי הבוררות שנקבעו בהחלטות הקיבוציות של הקיבוץ, שכן הם שואבים את כל זכויותיהם הנטענות ממעמדם כיורשים. בנוסף, דחתה השופטת את טענות המשיבים כי הקיבוץ לא גילה נכונות כנה לפנות לבוררות, וציינה כי המבקשים גילו נכונות אמיתית לבוררות. השופטת גם דחתה את טענת המשיבים כי סכסוכים קודמים הנוגעים לאיחוד הדירות הוכרעו בבית המשפט ולא בבוררות, והדגישה כי הנסיבות אינן משנות את ההחלטה. לבסוף קבע השופט כי הסוגיות במקרה זה אינן מעוררות שאלות "כלליות" או "רוחביות", ולכן אין סיבה מיוחדת להימנע מעיכוב ההליכים. בעקבות זאת אושרה הבקשה וההליכים בתביעה עוכבו. כמו כן חויבו המשיבים לשלם לקיבוץ שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪.