ע"א 17918-11-09

תקציר

הערעור הוא על סכסוך בתביעת פינוי רכוש. המשיב, הבעלים החוקי של הנכס, הגיש תביעה לבית משפט השלום בחיפה בבקשה לפנות את המערערים מהדירה התחתונה של הנכס, בצירוף תשלום דמי שימוש. הצדדים הגיעו להסכם פשרה, לפיו המערערים יתגוררו בדירה התחתונה כשוכרים, עם אופציה לרכישתה בתוך שנה. עם זאת, המערערים לא רכשו את הנכס בתוך פרק הזמן הנתון וגם הפסיקו לשלם דמי שכירות. לאחר מכן הגיש המשיב תביעה לפסק דין מקוצר כנגד ההשתלטות הבלתי חוקית של המערערים על הנכס. המערערים טענו כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב בכך שסירבה לרשום משכנתא על הנכס שלה, דבר שפגע ביכולתם לקבל הלוואה ולרכוש את הדירה. הם ביקשו להתגונן מפני התביעה. בית משפט השלום דחה את בקשת המערערים. לאחר מכן ערערו המערערים לבית המשפט העליון, שקיבל את ערעורם ואפשר להם להתגונן מפני התביעה. בית המשפט העליון קבע כי הגנת המערערים אינה תרמית גרידא וראויה להישמע לגופה, במיוחד נוכח ראיות מכתבו של בא כוח המשיב אשר הזכירו את האפשרות לשעבד את הנכס. יתר על כן, בית המשפט ציין כי מערכת היחסים בין הצדדים נראתה מורכבת יותר מכפי שצוין בהסכם הפשרה, דבר המצדיק בירור נוסף. בית המשפט העליון התנה את רשות ההגנה בכך שהמערערים ישלמו למשיב את יתרת דמי השכירות ודמי השימוש בתוך 60 יום. אם לא ישולם, פסק הדין המקורי יעמוד. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות למי מהצדדים, והפיקדון היה אמור להיות מוחזר למערערים.