ע"א 8930/12

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מקרה בו למשיב, נהג ייצור שנפגע בתאונת דרכים בעבודה, נקבעה תחילה על ידי בית משפט קמא נכות תפקודית בשיעור של 70%, המשקפת את ליקויו הרפואיים. אלה כללו בעיות אורתופדיות, נוירוכירורגיות ובריאות הנפש, כמו גם מחלות כמו פזילה וטינטון. על אף שקיבל שיקום נרחב והשתלמות בשמאות רכב, על נכותו התפקודית של המשיב ערערה המבטחת בערעור, בטענה כי החלטת בית משפט קמא אינה ראויה בהתחשב בשיקומו המוצלח של המשיב וביכולתו המתמשכת לעבוד. ערכאת הערעור מצאה צדק בטענה זו, וציינה טעויות בהערכת הנכות של בית משפט קמא, במיוחד נוכח העובדה שחלק מהליקויים לא היו תפקודיים באופן ישיר. כתוצאה מכך הותאמה הנכות התפקודית ל-50%. בית הדין גם הטיל ספק בבסיס להעלאת השכר הצפויה, וציין היעדר ראיות קונקרטיות לכך שהקידום היה מתרחש. שכרו של המשיב הותאם אפוא כך שישקף העלאה סבירה, אך צנועה, לאחר פסק הדין. יתר על כן, בית המשפט סירב לשנות את הפיצוי בגין הוצאות רפואיות, תוך הכרה בצורך של המשיב בטיפולים שאינם מכוסים על ידי שירותי בריאות סטנדרטיים. בעוד שהטענה בדבר קיצור תוחלת החיים בשל בעיות לב קודמות לא נתפסה כמשפיעה באופן משמעותי על הפיצויים, היא הובילה להגדלת הפיצויים שנפסקו בגין סיוע לצד שלישי. בסופו של דבר, הורה ערכאת הערעור על הפחתת הפיצוי הכולל ב-500,000 ₪, בקובעו כי ראייה מדוקדקת של שיקום המשיב מצדיקה התאמות מסוימות לפסקי הדין המקוריים, תוך הגדלת הפיצויים בגין הפסדי פנסיה באופן יחסי להפסדיו הכלכליים בפועל של המשיב. לא הוזמנו עלויות.