פש"ר 5693/09

תקציר

המבקש, משה חנאי, ביקש מבית המשפט להכיר בתביעתו המובטחת על נכסים מסוימים השייכים לאחיו, החייב, בנימוק שפדה את המשכנתאות על הנכסים וזכאי להחלפת משכנתאות לפי סעיף 14 לחוק המשכון. עם זאת, בית המשפט מצא כי חנאי לא פדה את המשכנתאות כדי להגן על זכויות כלשהן שלו, אלא כדי לסייע לחייב לצאת מקשייו הכלכליים. ככזה, הוא לא היה זכאי להחלפת משכנתאות, מה גם שלא רשם שום שעבודים לטובתו. כמו כן, דחה בית המשפט את טענתו של חנאי כי קיימת לו זכות שעבוד על הנכסים לפי סעיף 31 לחוק המכר או סעיף 19 לחוק החוזים. נמצא כי אין כל ראיה לקיומו של הסכם מכר בין חנאי לבין החייב, ומשמעות הדבר היא כי הוראות חוק המכר אינן חלות. באשר לחוק החוזים, ציין בית המשפט כי כל זכות שעבוד תחייב את חנאי להחזיק בנכסים, מה שלא היה המקרה. בית המשפט דחה גם את טענותיו של חנאי בנוגע לחובות אחרים שפרע לכאורה בשם החייב, ומצא אותן עמומות, חסרות תמיכה ובמקרים מסוימים גם חסומות על פי חוק. גם החלטתו הקודמת של השופט אבניאלי דחתה את טענותיו של חנאי להכנסות מדמי שכירות מהנכסים. בעקבות זאת, דחה בית המשפט את בקשתו של חנאי למתן הוראות והורה לו לשלם 3,000 שקל שכר טרחה לקרן פשיטת הרגל של החייב בתוך 30 יום. פסק הדין חיזק את עמדת הנאמן כי המבקש היה נושה רגיל ולא נהנה ממעמד מובטח לגבי נכסי החייב.