ע"א 51280-04-15

תקציר

הסוגיות העיקריות בתיק זה הן האם למערער זכויות של דייר מוגן בשתי חנויות, חנות כרמזין וחנות רימל, ואם כן, האם ניתן לפנותו מהנכס. השופט קובע כי המערער אכן הוכיח כי יש לו זכויות של דייר מוגן בחנות כרמזין, שהוריו שכרו משנת 1945, וב-70% מחנות רימל. עם זאת, השופט קובע כי לא ניתן להוכיח את טענת המערערת לדיירות מוגנת ב-30% הנותרים של חנות רימל. הגם שלמשיבים יש עילה לפנות את המערער, השופט פוסק לטובתו בשל מספר שיקולים. ראשית, המערערת החזיקה בחנויות כשכירות מוגנת במשך שנים רבות. שנית, כבעלים של הבניין וכדייר, המערער לא קיבל רווחים כלשהם מהבניין ולא נמסרו לו דיווחים כלשהם על הכנסותיו והוצאותיו. שלישית, השופטת מדגישה את הניהול הכושל של הבניין ואת התנהגות המשיבים, לרבות "חטיפת" הזכויות בנכס. לפיכך מחליטה השופטת כי לא יהיה זה צודק לפנות את המערער מחנויות כרמזין ורימל, ובלבד שישלם למשיבים 45,000 ₪ בתוך 30 יום. אם המערערת לא תעשה כן, צו הפינוי יעמוד בעינו. באשר לחנות כהן, יצטרך בית משפט קמא להכריע האם המערער היה רשאי להחזיק בחנות ומכאן, האם עליו לשלם דמי שכירות ממועד מסוים. עוד ממליצה השופטת כי בית משפט קמא יבחן מחדש את אופן פירוק השותפות העומדת מאחורי הבניין, ומציע כי יש לשקול חלוקת הנכס בעין לצד מכירתו. לבסוף, השופט פוסק לטובת טענת המשיבים כי יש להצמיד את התשלומים ששילם המערער בשנים 2005 ו-2006 לחובות העבר שלו, וכי על המערער לשלם למשיבים דמי שימוש הולמים בגין חניית רכבו בשטח החניה. כל צד יישא בהוצאותיו בערעור.