ת"פ 50962-12-13

תקציר

פסק הדין מפרט שני אישומים נגד הנתבעים הנוגעים להעסקת עובדים זרים מבלי לספק להם ביטוח רפואי חובה. האישום הראשון נוגע לשלושה עובדים זרים שנמצאו עובדים בבית אבות, והאישום השני מתייחס לעובד זר אחד שהתגלה עובד באתר בנייה. הנתבעים, שפעלו כקבלני שירות המספקים עובדים לאתרים שונים, היו מודעים לחובתם החוקית לספק ביטוח, אך לא עשו כן. הנתבעים ניסו לטעון כי העובדים אינם נחשבים "עובדים זרים" שכן הם אינם אזרחים או תושבי ישראל. עם זאת, בית הדין מצא כי הגדרה זו חלה באופן ברור על העובדים, וניסיונם של הנתבעים לסווג אותם בדיעבד באופן שונה אינו תקף. בית הדין דחה גם את טענת הנתבעים כי הסתמכו על ייעוץ משפטי וסיווגו את העובדים כעובדים ישראלים לצורך תנאי העסקתם. השופטת ציינה כי הנתבעים לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענה זו או תוכיח כי לעובדים היה כיסוי ביטוחי כלשהו. בסופו של דבר, בית המשפט מצא את הנאשמים אשמים מעבר לכל ספק סביר בשני האישומים. השופט קבע כי התובע הצליח להוכיח את האישומים נגד הנאשם והבעלים/מנהל של החברה הנאשמת. גם על התנהלות התובעת בתיק, הקשורה ספציפית לאיחור בהגשת נספח, נמתחה ביקורת, ונגבו הוצאות בסך 10,000 שקל כדי להביע את מורת רוחו של בית המשפט. נמצא כי על הנתבעים מוטלת חובה לספק ביטוח רפואי לעובדים הזרים והם לא עשו כן; לפיכך, האישומים נגדם אושרו.