ת"א 5976-08-07

תקציר

בפרשה מדובר בעובד בכיר בבנק, דוד רוט, שהורשע במעילת כספים מלקוחות ללא הסכמתם. הבנק הודה בחבות חלקית אך חלק על היקף המעילה, מה שהוביל לבדיקה מפורטת של כל משיכה פנימית, העברת כספים ועסקה בניירות ערך. בגין משיכות פנימיות, הורה השופט על החזרים כספיים למי שרוט הודה בהם ועל סכומים נוספים שדי בהם הוכיחו התובעים. השופט בחן כל הלוואה שהוזכרה, התיר חלק מהטענות ודחה אחרות בשל חוסר ראיות או הודאות התובעים. הבנק חויב להחזיר הכנסות ממשיכות לא חוקיות וריבית על הלוואות שנלקחו ללא הסכמה. באשר לניירות ערך, קיבלה השופטת חלק מטענות התובעים ודחתה אחרות. לגבי מניות פרפומניה, השופט התיר תביעות בגין מניות שנמכרו ללא הסכמה, תוך שימוש במחיר המניה הממוצע של ינואר 1999 כדי לחשב נזקים. תביעות בגין מניות אחרות נדחו בשל היעדר ראיות מספיקות. השופטת דחתה את טענות המניות של ניסקו, למעט שלוש עסקאות באותו יום, בשל חוסר היכולת של התובעים להוכיח אותן, והעבירה את נטל ההוכחה לבנק. לגבי מניות פיק הולדינגס, השופט פסק לטובת התובעים מאחר שהבנק לא סיפק ראיות להזמנות הרכישה שלהם. עם זאת, התובעים נתפסו כאחראים לכך שלא הקלו נזקים. השופטת בחנה את יתר התביעות לניירות ערך ודחתה אותן מטעמים שונים, לרבות תקופת ההתיישנות וידיעת התובעים. מטרת השופט הייתה לפצות את התובעים על פעילות בלתי חוקית ולחייב את הבנק לתת דין וחשבון. הבנק חויב להחזיר סכומים ספציפיים ממשיכות בלתי חוקיות, הלוואות ועסקאות בניירות ערך. בנוסף, חויב הבנק לשלם לתובעים הוצאות משפט, הוצאות מסוימות ושכר טרחת עורך דין בסך 500,000 ₪. גם תביעתם של התובעים נגד דוד רוט, שנפטר במהלך המשפט, התקבלה בחלקה, כאשר עזבונו של רוט חייב יחד עם הבנק בהחזרים ובתשלומים שצוינו.