ע"א 2213/04

תקציר

הערעור מערער על פסק דין לפינוי שניתן נגד המערערת, שהתגוררה בדירה בבעלות המשיב. הדירה הושכרה למשיב, שהיה נכה צה"ל, בשיעור מופחת במסגרת נהלי המשיב. הסכם השכירות נחתם בשנת 1968 וקבע את שם השוכר כמשיב בלבד. המערערת טוענת כי הייתה צד להסכם וכי הובטח לה כי תמיד תוכל לגור בדירה. עוד היא טוענת כי הייתה בחזקתה כדין בדירה וכי המשיב ידע שהיא מתגוררת בה לאחר גירושיה מהמשיב ולא התנגד. לפיכך, טענת המשיב להסגת גבול מופרכת. המשיב טוען כי המערערת מעולם לא הייתה צד להסכם וכי החזקתה בדירה לאחר תום תקופת השכירות אינה חוקית. השופט פוגלמן לא קיבל את טענות המערער וקבע כי למשיב זכות לתבוע בגין הסגת גבול מבלי לבחון אם כניסתו הראשונית של המערער לדירה הייתה כדין. עוד קבע השופט כי המערערת לא הצליחה להוכיח שהיא מחזיקה כדין בנכס. זאת ועוד, השופטת טענה כי חזקתה של המערערת מונעת מהמשיב להשכיר את הדירה לשוכר זכאי אחר ולכן מהווה הפרעה לשימוש במקרקעין. השופט פוגלמן הגיע למסקנה כי לכל היותר היתה למערער רשות משתמעת להתגורר בדירה, אותה הייתה למשיב זכות לשלול בכל עת, וכי המשך החזקתו של המערער בדירה היה שלא כדין. השופטת הילה גרסטל חלקה על דעתו של השופט פוגלמן וקבעה כי הייתה מקבלת את הערעור, שכן די היה בראיות המערערת כדי להוכיח שהיא מחזיקה כדין בדירה, והמשיבה לא הציגה ראיות לסתור זאת. עם זאת, השופט אילן שילה השתכנע מנימוקיו של השופט פוגלמן והצטרף לדעתו. לפיכך, הערעור נדחה.