ו"ע 42790-06-21

תקציר

הערעור מתייחס לדחיית בקשתו של מר פ.ז. לפיצוי מוגדל מהרשות לזכויות ניצולי השואה, בשל ניכוי הכנסות מדמי שכירות של אשתו על ידי הרשות. המערער טען, כי יש להוציא את הנכס שירש ואת הכנסותיו מחישוב הכנסותיו, שכן מדובר ברכושה היחיד של אשתו והוא לא נהנה ממנו. עם זאת, המשיב טען כי מבחן ההכנסה לפיצוי מוגדל מתחשב בהכנסה משותפת, במיוחד כאשר הכספים משמשים במשותף ומופקדים בחשבון משותף. בית המשפט הסכים עם המשיב תוך שהוא מצטט תקדימי עבר המגדירים הכנסה באופן רחב ושמים דגש על שימוש משותף. בפסק הדין נקבע כי המערער לא הביא ראיות לכך שהכנסות השכירות לא נוצלו על ידו, מה גם שהן הועברו לחשבון משותף. זאת ועוד, תכליתו החברתית של החוק, שמטרתו לסייע לניצולי שואה מעוטי יכולת, לא הצדיקה את בקשתו של המערער, שכן הכנסתו הכוללת לא נחשבה נמוכה. לפיכך, הערעור נדחה, תוך קבלת החלטת הרשות, ללא צו להוצאות. פסק דין זה מדגיש את חשיבותה של ההכנסה המשותפת בקביעת הזכאות לפיצויים מוגדלים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.