ת"א 41341-03-12

תקציר

התובעים, חברי מושב שיטופי ברמת הדר, תבעו את מנהל מקרקעי ישראל (רמ"י) ואת רמת הדר על כך שהונו אותם לחשוב כי רכשו את זכויות החכירה באדמות מגד במשך דורות, כאשר בפועל הקרקעות הוחזקו בהסכמי חכירה עונתיים קצרי טווח. עוד טענו התובעים כי רמת הדר הטעתה אותם לחשוב כי אין מניעה לנטוע עצי זית באדמות החכורות, וכי מנהל מקרקעי ישראל הטעה אותם בדבר הצורך הדחוף שלו לפנות את הקרקעות. עוד טענו התובעים כי שני הנתבעים התרשלו כלפיהם. התובעים דרשו פיצוי על ההשקעות שביצעו בקרקע, החזר תשלומים ופיצויים בגין עוגמת נפש. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, וכי הם לא הטעו או נהגו ברשלנות כלפי התובעים. עוד טענה רמ"י כי יש לדחות את תביעת התובעים לפיצויים משום שנטיעת עצי הזית הפרה את הסכם השכירות. בית המשפט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם בדבר הטעיה ורשלנות כלפי שני הנתבעים. נפסק כי התובעים היו מודעים, או היו צריכים להיות מודעים, לטיבן האמיתי של זכויותיהם במקרקעי מגד, וכי רמת הדר לא הטעתה אותם בכל הנוגע לנטיעת עצי זית. עוד קבע בית המשפט כי מנהל מקרקעי ישראל לא הטעה את התובעים באשר לצרכיו במקרקעין, וכי טענת הרשלנות של התובעים כלפי רמת הדר בנוגע לתגובתה לטענות ההפרה של רמ"י אינה מבוססת. זאת ועוד, בקשת התובעים לפיצוי מרמ"י על סמך החלטות מועצת מקרקעי ישראל נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי התובעים אינם זכאים לפיצוי, ולא פעלו להקטנת נזקיהם. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את טענות התובעים כנגד שני הנתבעים, והורה לתובעים לשלם לכל נתבע הוצאות בסך 5,500 ₪.