תמ"ש 51267-04-18

תקציר

פסק דין זה דן בשתי תביעות כספיות הנובעות ממחלוקת על חלוקת נכסי העיזבון לאחר פטירת הבעלים. התביעה הראשונה מוגשת על ידי ש', אשר מבקש פיצוי מג' בגין הפסדים כספיים שונים שנגרמו לכאורה עקב סירובו של ג' לחלק את העיזבון ולהשכיר נכסים. טענותיה של ש' נדחות מכל הבחינות, שכן השופט אינו מוצא כל ראיה לכך שהתנהלותו של ג' גרמה לנזקים הנטענים. כך למשל, ס' טוענת כי איבדה הכנסות מדמי שכירות משום שג' התנגדה להמשך חוזי השכירות, אך השופטת מציינת כי התנגדותה של ג' הייתה סבירה בהתחשב בתביעה התלויה ועומדת לפירוק השותפות, וש' עצמה סירבה להצעות לפירוק נכסים. באשר לתביעתה של ש' לפיצויים הקשורים למיסים, טוענת השופטת כי פרשנותה של ש' לחוק הרלוונטי אינה נכונה וכי הסכמתה לפסק דין קודם מעידה על כך שהסכימה שחלוקת העיזבון לא תהיה כרוכה בהסכם חלוקת עיזבון. התביעה השנייה הוגשה על ידי י' וא' נגד ש', בטענה כי התנהלותה גרמה לעיכובים בקבלת כספי הפיקדונות ובפירוק נכסיהם המשותפים, דבר שגרם להפסדים כספיים. השופטת דוחה טענה זו באופן חלקי, וקובעת כי שני הצדדים אחראים לעיכוב בשחרור כספי הפיקדון בשל אי שיתוף הפעולה, וכי ש' אינה אחראית להוצאותיהם המשפטיות של י' וא'. ככלל, השופט פוסק כי על כל צד לשאת בהוצאותיו, ומורה כי ניתן יהיה לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.