ע"א 445/88

תקציר

במקרה דנן, השופט ש' לוין חלק על דעתו של השופט מצא לקבל את הערעור בהתבסס על הטענה החלופית לפיה היה על המשיב לדעת שהכספים שניתנו לשטרן אינם מושקעים על ידי הבנק. השופט לוין לא מצא עילה להפוך את מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המשיב האמין באמת ובתמים שהכסף מופקד בידי הבנק. בין הגורמים המרכזיים היו הצהרותיו הקודמות של שטרן כי הבנק מגבה השקעות, ניסיונותיו הכושלים של המשיב להשיג מסמכי בנק רשמיים, ואמונו המצער בשטרן, שפעל בגלוי בתוך שטח הבנק. השאלה העיקרית הייתה האם הבנק הציג את שטרן כבעל הסמכות לבצע את הפעולות הפיננסיות המדוברות. השופט לוין ציין כי מעשיו של שטרן נעשו בפומבי, ללא מחאה מצד פקידי הבנק שידעו על עסקיו הפרטיים, והציע ייצוג על ידי הבנק. השופט י' באך, למרות ספקות ראשוניים, הסכים כי פעולותיה החריגות של הסניף מצדיקות את מסקנת הערכאה הנמוכה יותר בדבר קיומו של ייצוג, ותומכת בדעה כי יש לדחות את הערעור. משכך, החליט הרוב לדחות את הערעור, וחייב את המערערת בכיסוי הוצאות המשיב בסך 15,000 ₪, כפי שנקבע ביום 12.8.90.