בד"א 8/14

תקציר

הערעור מתייחס להליך משמעתי נגד עורכת דין, שהורשעה במספר עבירות הקשורות לאי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין, הפרת חובת אמונים כלפי לקוחה, מעילה בכספי לקוחות, אי מתן חשבון כספי ואי מענה לתלונה. בית הדין המשמעתי הרשיע את עורכת הדין בכל סעיפי האישום וגזר עליה הרחקה מהבר, תשלום הוצאות ופיצוי למתלוננת. עורך הדין ערער על גזר הדין ועל גזר הדין וטען כי ועדת המשמעת הייתה צריכה לחזור בה, הכרעת הדין התבססה על ממצאים עובדתיים שגויים וגזר הדין היה חמור יתר על המידה. ערכאת הערעור בחנה ביסודיות כל אחת מטענות המערער. בית המשפט קבע כי החלטת הפאנל שלא לפסול את עצמה הייתה מבוססת, שכן המערער לא הוכיח כל סיבה מוצדקת לפסילת הפאנל. באשר להכרעת הדין, לא מצא בית הדין עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של ועדת המשמעת ובהערכת מהימנותם של עדים, מה גם שהמערערת לא הציגה ראיות משכנעות לתמיכה בטענותיה. עם זאת, בית הדין מצא טעם בטענת המערער בדבר הרשעתו בכך שלא השיב לפניית לשכת עורכי הדין, שכן בית הדין המשמעתי לא נימק די הצורך את החלטתו בעניין זה. לפיכך, הערעור התקבל בנקודה ספציפית זו, וההרשעה בוטלה. במעבר לגזר הדין הביע בית הדין לערעורים אי נוחות מכך שוועדת המשמעת קיימה את הדיון בגזר הדין בהיעדרם של המערערת ובא כוחה. עם זאת, מאחר שהחלטת ההרכב שלא לדחות את הדיון הייתה חוקית ומוצדקת, סירב בית המשפט להחליף את שיקול דעתו. בית המשפט הדגיש את חומרת מעילת כספי הלקוחות, הפוגעת קשות באמון הציבור במקצוע עריכת הדין. משכך, קבע בית המשפט כי העונש ההולם בגין התנהלותו של המערער הוא הרחקה לצמיתות מהבר, חרף הנסיבות האישיות שהוצגו. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר לעכב את ביצוע גזר הדין עד לתום תקופת השעיה נוספת הנובעת מהרשעה קודמת. לבסוף, דחה בית המשפט את יתר הטענות הנוגעות לגזר הדין והותיר על כנו את הסנקציות שהוטלו, לרבות תשלום הוצאות ופיצויים. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, וההרשעה באי מתן מענה לפניית לשכת עורכי הדין בוטלה. עם זאת, בית המשפט אישר את רוב הכרעת הדין וגזר הדין, תוך שהוא מדגיש את חומרת מעשיו של המערער ואת הפגיעה ביושרה של מקצוע עריכת הדין כתוצאה מכך.