סע"ש 13257-04-20

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת כפועל בניין מיוני 2015 ועד אפריל 2018, תבע את הנתבע בגין הטבות תעסוקה שונות, לרבות שעות נוספות שלא שולמו, ימי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים והפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות. הנתבעים טענו כי התובע קיבל את כל ההטבות להן הוא זכאי וביקשו ניכוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לסיום העסקתו של התובע. בית הדין מצא כי יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת הראשונה נמשכו מיוני 2015 ועד אפריל 2018. בתקופה זו עבד התובע 11 שעות ביום בימים ראשון עד חמישי ו-8 שעות ביום שישי. עוד קבע בית הדין כי התובעת עבדה שעות נוספות וזכאית לתשלום נוסף בגין שעות נוספות. התובע היה זכאי לתשלום עבור 37 ימי חופשה במהלך עבודתו, ומאחר שלא הוכח כי קיבל תשלום עבור דמי דמי חופשה, פסק לו בית המשפט 8,620 ₪ בגין גמלה זו. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לדמי הבראה, דמי חגים ופיצויים בגין המרת הפרשות לפנסיה וקופות גמל. הנתבע הראשון חויב לשלם לתובע סך של 53,276 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.2018 ועד למועד התשלום בפועל, בגין הגמלאות שלא שולמו. באשר לתביעת האחריות האישית כנגד הנתבעת השנייה, דחה בית הדין טענה זו משום שהתובעת לא הוכיחה יחסי עבודה ישירים עם הנתבעת השנייה, והנסיבות לא הצדיקו הרמת מסך התאגדות. לבסוף, מצא בית המשפט כי תביעת התובעת לקיזוז כנגד הנתבעים לא הוכחה ולכן דחה אותה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, כאשר התובע שילם לנתבעים 3,000 ₪. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות בסך 10,000 ₪ מהנתבע הראשון. את שני סכומי ההוצאות יש לשלם תוך 30 יום, אחרת ייגררו הפרשי הצמדה וריבית נוספים.