עפ"ת 23820-08-21

תקציר

אדם ערער על חומרת עונשו בעקבות הרשעה בנהיגה בזמן פסילה ונהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בבית המשפט לתעבורה בחיפה. במסגרת הסדר טיעון הודה המערער בכתב האישום המתוקן והותיר את רכיב המאסר בפועל לשיקול דעתו של בית המשפט. בית משפט קמא דחה את בקשת המערער לקבלת תסקיר נוסף משירות המבחן והטיל עליו עונש שכלל קנס, פסילה מלנהוג, פסילה על תנאי, מאסר בפועל והפעלת מאסר על תנאי. המערער טען כי היה על בית המשפט להיעתר לבקשתם לתסקיר מבחן נוסף וכי יש להחיל את העונש המותנה במקביל. המשיב, לעומת זאת, תמך בגזר דינו של בית משפט קמא וציין כי הוא מאוזן ושוקל את כל הגורמים הרלוונטיים. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, והסכימה עם המשיב כי גזר דינו של בית משפט קמא היה מנומק היטב והביא בחשבון את חומרת העבירות, את מדיניות הענישה ואת נסיבותיו האישיות של המערער. בית המשפט לא מצא טעם בטענות המערער ואישר את החלטת בית משפט קמא, לרבות דחיית בקשתם לתסקיר מבחן נוסף והחפיפה החלקית של המאסר על תנאי. המערער חויב להתחיל לרצות את עונשו, לרבות עבודות שירות, במועד שנקבע.