ת"א 53067-10-20

תקציר

התובע, מוביל ימי, תבע את הנתבעת, חברת לוגיסטיקה, על כך שלא אספה עשר מכולות מטען שנשלחו לרוסיה. הנתבעת טענה כי החזירה את המטען במסגרת עסקת יצוא מחדש ואינה אחראית לו עוד. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לביסוס טענתה וכי עילת התביעה החוזית של התובעת, המבוססת על שטר מטען, תקפה. שטר המטען, שהונפק על ידי התובעת, הגדיר את הנתבע כשולח ואת אגרו, הנמען. על פי תנאיה, הנתבעת הייתה אחראית לעלויות שנגרמו לה בגין סחורה שלא נדרשה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי המשלוח היה בתנאי מכירה של FOB, וכי אגרו רכשה את הזמנת המסירה. בנוסף, קבע בית המשפט כי התנאים בגב שטר המטען, לרבות התחייבויות הנתבעת, חלים על הנתבעת, למרות גודלם באותיות קטנות. גם בקשתה של התובעת לנתבעת לפיצוי נחשבה בתום לב, שכן הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי הסכם ההובלה. בית המשפט קיבל את נזקי התובעת, שכללו את עלות השמדת המטען שלא נתבע ודמי עיכוב שנבעו מכך שהנתבעת לא החזירה את המכולות במועדן. עם זאת, בית המשפט הפחית את נזקי דמי השיהוי ב-40% בשל אשמתו התורמת של התובע בעיכוב השמדת המטען. לסיכום, בית המשפט פסק לטובת התובע והורה לנתבעת לשלם 485,400 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 45,000 ₪. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.