רע"א 1662/20

תקציר

פסק דינו של בית המשפט מסתיים בדחיית הבקשה לערעור על פסק בוררות, תוך הדגשת נדירות המקרים בהם ערעורים כאלה מוצדקים. בית המשפט קובע כי ערעורים מותרים רק כאשר שאלה עקרונית חורגת מהאינטרסים הפרטיים של הצדדים או אם צפוי עיוות דין חמור. במקרה הנוכחי לא זוהו סוגיות כאלה, שכן הבקשה נוגעת אך ורק לסכסוכים פרטניים ללא השלכות רחבות יותר או עוול משמעותי. בית המשפט מדגיש את חשיבות האיזון בין האוטונומיה של הבוררות לבין שמירה על התנהלות שיפוטית נאותה. בעוד שבוררים יכולים להתגמש בכללים פרוצדורליים, הם עדיין חייבים לדבוק בעקרונות יסוד של צדק טבעי, ולהבטיח שלכל הצדדים תהיה הזדמנות להציג ראיות ולהשתתף באופן מלא בהליכים. בית המשפט המחוזי מצא כי נמנעה מהמשיבים הזדמנות הוגנת להתגונן מפני טענה עובדתית חדשה שהציג המבקש, המהווה פגם פרוצדורלי משמעותי. הדבר הצריך חזרה לבוררות כדי לתקן את הבעיה, בהתאם להוראות החוק המעדיפות סעדים המתקנים, ולא מבטלים, פסקי בוררות. גישה זו מסייעת בשמירה על שלמותה ומהימנותה של הבוררות כמנגנון ליישוב סכסוכים. הסירוב לבטל את פסק הבוררות מתיישב לחלוטין עם המסגרת המשפטית התומכת בבוררות, ומציע סעד מתון יותר על ידי החזרת הדיון. לפיכך נדחתה הבקשה, ללא הוצאות בשל היעדר מענה מבוקש. החלטה זו מאשרת מחדש את תפקידו המהותי של מוסד הבוררות ואת חיזוקו של בית המשפט את התקינות הפרוצדורלית, ומדגישה את השפעתה על אמון הציבור ואמון בעלי הדין בבוררות.