בג"צ 732/80

תקציר

העותרים, החשודים ברצח ובעבירות נוספות, נעצרו למשך 15 יום על סמך ראיות חסויות שהוצגו בפני השופט. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם, והוביל אותם לעתור לבג"ץ. בית המשפט העליון קבע כי נוכח חומרת החשד לרצח, והעובדה שהראיות, לרבות תוצאות בדיקת הפוליגרף, יצרו יסוד סביר להאמין כי העותרים ביצעו את העבירה, המעצר הראשוני היה מוצדק. עוד ציין בית המשפט כי הסטנדרט למעצרים ראשונים צריך להיות פחות מדויק מאשר למעצרים ארוכים יותר. באשר לראיות החסויות, הדגיש בית המשפט את הצורך בגילוי לחשודים, במיוחד ככל שהמעצרים מתארכים, ועודד את המשטרה לשתף בפרטים שאינם מפריעים לחקירות. העתירה נדחתה, אך בית המשפט הכיר בסרבול המצב המשפטי הנוכחי, דחק במחוקק לתקן את החוק, וקיווה לפתרון מהיר. בית המשפט דחה גם את בקשת העותרים למתן צו מניעה מותנה בעניין שחרור בערבות ופרסום שמותיהם, ולא מצא הצדקה ממשית.