ע"ח 50521-06-20

תקציר

בית המשפט מצא כי המערער, שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, לא הצליח להפריך את החזקה כי נהיגתו מהווה סכנה לציבור. על פי דו"ח הבוחן, היה על המערער לראות את הולך הרגל בטרם פגע בהם, והטענה כי סונוור על ידי אוטובוס שנסע בנתיב הנגדי אינה שוללת את אחריותו. מהראיות עולה כי המערער לא נתן להולך הרגל זכות קדימה במעבר חצייה מסומן, וכתוצאה מכך אירעה תאונה קטלנית. נסיבות התאונה, לרבות מיקומה, תנאי הדרך והימצאותו של שילוט ברור, תמכו בחזקת המסוכנות. זאת ועוד, סירובו של המערער להשתתף בשחזור התאונה ולבחון את טענת הסנוור לא סייע לעניינו. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על המערער להפריך את החזקה. חומרת העבירה, עליה עולה מכתב האישום, לצד עברו התעבורתי של המערער, והיעדר נסיבות אישיות חריגות, הביאו את בית המשפט לדחות את הערעור. המערער חויב להפקיד את רישיון הנהיגה שלו עד למתן פסק הדין. בית המשפט הכיר בכך שהתקדמות משמעותית במשפט או שינוי נסיבות עשויים להצדיק בחינה מחודשת של תקופת הפסילה.