ע"ע 1214/02

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב זכותו של עובד לפיצויי פיטורים לאחר שהתפטר עקב מחלה קשה. המערער, הסובל מנכות תפקודית קבועה בשיעור של 100%, טען כי התפטרותו מוצדקת מטעמי בריאות, המזכה אותו בפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, המאפשר תשלום כאמור כאשר ההתפטרות נובעת מבעיות בריאותיות. חרף שהמשיב הציע עבודה חלופית מתאימה והמערער הכיר ביכולתו לבצע חלק מהמטלות, הגיע בית המשפט למסקנה כי מצבו הבריאותי של המערער וטיפולי הדיאליזה מצדיקים את אי יכולתו להמשיך ולעבוד בכל תפקיד שהוא. השופטים היו חלוקים, כאשר הנשיא אדלר והשופט רבינוביץ תמכו בטענת המערער והדגישו את חשיבותן של חוויות בריאותיות סובייקטיביות, ואילו השופט צור חלק על כך וטען כי אין די ראיות לזכאות לפיצויי פיטורים. נציג המעסיקים א. שגב הכיר במורכבות, והמחיש את ההשלכות המשפטיות והחברתיות הרחבות יותר של התרת פיטורים במקרים כאלה. בסופו של דבר, קיבל הרוב את הערעור, תוך הכרה בשילוב הייחודי של גורמים רפואיים וסוציאליים, תוך חיוב המשיב בתשלום פיצויי פיטורים והוצאות משפט, חרף הנטל הכלכלי על העסק. החלטה זו מדגישה את נבכי דיני העבודה ואת האיזון בין זכויות עובדים לבין שיקולים עסקיים מעשיים.