ע"א 234/78

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין שני אחים על רכוש שהותירו אחריהם הוריהם. לאחים היו תביעות שונות על הנכס, שבסופו של דבר נקבע כי הוא בבעלות משותפת. בעקבות זאת הסכימו האחים למכור חלקים מהנכס ולהשתמש בכספים לכיסוי מסים. בהסכם נקבע כי יתרת הכספים תוחזק בידי הנאמנים עד להסדרת שאלת הבעלות, וכדי לשמור על ערכם היא תועבר לדולרים או תושקע. המערער, שטען תחילה לבעלות מלאה על הנכס, ביקש לשחרר חלק מהכספים לכיסוי מיסים ששילם מתוך אמונה שהוא הבעלים של הנכס במלואו. בית המשפט המחוזי קבע כי יש להגיש בקשה זו בתביעה נפרדת, אך זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון והדיון התקיים. מונה רואה חשבון שיבחן את בקשת המערער ויקבע האם המשיב אכן חייב לו כספים, ונמצא כי על המשיב לשלם למערער 208,358.46 ש"ח. השאלה שנותרה הייתה שאלת הפרשי ההצמדה ותשלומי הריבית, שבית המשפט המחוזי פסק נגד המערערת. המערערת ערערה על החלטה זו, והמשיבה הגישה ערעור נגדי בעניין תשלומי הריבית. השופט שמגר קבע כי על המשיב לשלם למערערת 208,358.46 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. עוד פסקו כי המערערת זכאית לריבית על סך 48,547.02 ש"ח נוספים מיום התגבשה עילת התביעה ועד למועד הגשת התביעה, שכן סכום זה עוכב שלא כדין על ידי המשיב. עם זאת, השופט לא פסק למערערת הפרשי הצמדה וריבית על סכום זה טרם הגשת התביעה, שכן הפעולות שקדמו למועד זה לא היו מעשה ידי המשיב. השופט בכור והשופט ברק הסכימו עם פסק הדין. בנוסף, ציין השופט ברק כי ניתן היה להגיע לתוצאה על סמך הדין הכללי, אך מאחר שנמצא פתרון באמצעות חוק פסיקת ריבית (תיקון מס' 3), לא היה צורך לדון בכך. המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות בסך 50,000 ₪.